ביקורות
2005-10-05
White Willow עושים מה שהם מגדירים כרוק סימפוני, ואני הייתי מגדיר יותר כפרוגרסיב רוק סימפוני דכאוני, הלהקה יוצרת שירים ארוכים למדי, עם סולנית, ועיבודים תזמורתיים עשירים.
זה פועל לטוב ולרע, לטוב בזה שהעיבודים אכן עשירים ובלי אווירה חורפית קודרת, ולרע שהשירים לעיתים אורכים מידי, המקצבים איטיים מידי, והסאונד לא ממש מוצלח.
הלהקה מחדירה קצת אנרגיה בדמות נגינת גיטרה, אבל שוב, הסאונד מחבל במאמצים וגורם לגיטרה להישמע אנמית, מה שכן מציל את המצב הוא נגן הקלידים המעולה, שעושה שימוש בכל האמצעים שעומדים לרשות פרוגרסיב רוק משנות השבעים, כגון מלאטרון והאמונד, והוא אכן מצליח לתת קצת צבע להליכים.
Chemical Sunset שפותח את האלבום הוא גם אחד הקטעים החזקים יותר, יש איזה אווירה חורפית אפלה וקודרת שעוברת לארוך השיר, והשימוש בחליל ובעיבוד תזמורתי אכן תורם לו.
אבל שירים כמו Sally Left קצת השאירו אותי משועמם וחסר תגובה, לא מה שמומלץ לקבל מאלבום אטמוספרי שכזה..
אני מניח שאנשי הפרוגרסיב רוק ייהנו מיכולת הנגינה המרשימה של חברי הלהקה, אבל אני לא מצאתי בה יותר מיידי טעם.
אלון מיאסניקוב
