ביקורות
2002-10-28
ANTIMATTER בניגוד לשמם הם דווקא לא הצטברות החומר השלילי ביקום, אבל
יש להם אנרגיות אפלות ממעמקי החורים השחורים של הנפש. "saviour" סוחף את המאזין בחלל יקומם הפנימי של דנקן פיטרסון (אקס בסיסט של Anathema) ומייקל מוס דרך ערפיליות מנטליות ונובות פסיכוטיות. פיטרסון ומוס מנגנים שניהם על גיטרות, קלידים ובס ומשתמשים בכל טריק בספר בשביל ליצור את ההרגשה המרחפת , האמביינטית אך שומרים על המוטיבים הגותיים הכבדים יותר באמצעות מיתרים מלנכוליים מסונטזים להפליא ,שירה אופראית ,גיטרות או קטעי דראם אנ' בייס בייס חזקים.
את האווירה הדאבית אמביינטית רגועה יותר אפשר לזקוף לזכותם של מישל ריצ'פילד (Sear ו
האלבום הראשון של Dominion) והיילי וינדזור (Drug Free America) - בשירה רכה ורחוקה - וסימפוליי המקצבים האלקטרונים הרכים של לס "לקטור" סמית' (אקס קלידן Cradle of Filth וקלידן Anathema הנוכחי) ובריאן מוס (D.F.A).
הדבר המעניין באלבום אלקטרוני רגוע יחסית שנעשה על ידי מטאליסטים (או מטאליסטים לשעבר) הוא שמי שבא מהמטאל (במיוחד הגותי והבלק) לא יכול לוותר על העוצמות והקטעים האפלים יותר וכך קורה שקטע שמתחיל כבלדת טריפ הופ נכנס לפתע לקטע מיתרים גותי והופך לאינדסטריאל קשה סטייל Wumpscut ("god is coming" ) או שבאמצע קטע רגוע בארוקי משהו יגיע קטע שנשמע כמו מעבר קלידים מהגיהנום של Cradle שלא מצא לו אלבום עד עכשיו ( "Flowers" ). או דוגמא הפוכה של קטע שיתחיל במיתרים גותיים שמחזיקים אקורדים צורמים יפתיע לפתע עם פזמון Portishead אופטימי וג'אזי משהו(psalms" " ).
ANTIMATTER מציגים תערובת מעניינת ומיוחדת של סגנונות ויוצרים דיסק שישאר במערכת הרבה זמן. קצרה לשוני מלהגדיר את הסגנון המיוחד הזה, דנקן פיטרסון מגדיר את הפרוייקט כ"דאב אמביינט אורקסטרלי אלקטרוני אפל ניסיוני עם קולות נשיים"
בשלוש מילים הייתי מגדירם כPortishead לילדים רעים.
טל גלפסקי
