ביקורות
2005-10-05
אני חייב לומר מראש שפרוגרסיב בדה"כ משעמם אותי עד אובדן הכרה, אמנם גדלתי על אלבומי המופת של להקות כמו Genesis ו Yes, אבל הרבה מהדברים שיצאו אז ובעיקר דברים שיוצאים היום בז'אנר נוטים לשעמם אותי נורא, Dream Theater שברו את התבנית עם המטאל פרוגרסיב הכבד והווירטואוזי שלהם, אבל מרבית הלהקות עדיין משעממות נורא.
Anti Depressive Delivery הצליחו לעשות גם משהו טוב, הם הרבה יותר רוק פרוגרסיב והרבה יותר קרובים למקורות של הסגנון משנות השבעים, אבל הם עדיין מצליחים לעשות אלבום בכורה מעניין ועשוי היטב, שהצליח לשמור אותי ערני למרות שיש בו כמה וכמה שירים ארוכים ומפותלים.
הלהקה היא יותר פרויקט של כמה מוזיקאים נורבגים וותיקים ומוכשרים, שהחליטו לעשות משהו שנורבגיה לא היתה בדיוק ידועה בו בשנות השישים המאוחרות ובשנות השבעים, פרוגרסיב רוק, עם הרבה יסודות כבדים ומטאלים יחסית.
לטובת הלהקה פועל קולו המצויין של Pete Beck, מלהקת Griffin, קול חם ובלוזי עם הרבה "ביצים" שמפגין מספר טונים שונים של שירה, חזקה ומטאלית בDiscovery Voyage Of No Brain, ואז רגועה וגבוהה יותר ב Path Of Sorrow, מלבדו ללהקה גם קלין מופלא שעושה כמה דברים מרשימים בהאמונד, מלאטרון ועוד כמה כלים.
הסאונד יושב מצוין, ברור וחזק, ואפילו קטעי מעבר ארוכים וג'ם סשנים כמו האמצע ב Coward לא משעמים כתוצאה מהקו המלודי ושבירות האווירה שיש באלבום.
בקיצור, זה לא בדיוק Dream Theater, זה הרבה יותר קרוב ל Focus, אבל יש בזה יסודות מטאלים, יש בזה פרוגרסיב, והעיקר - זה אלבום עשוי ממש טוב.
אלון מיאסניקוב
