2005-09-25
קשה לי מאד להגדיר את הסגנון שהלהקה הפולנית הזאת עוסקת בו, נו-מטאל? אלקטרוניק מטאל? הם נשמעים כמו שילוב בין קצת NIN ל Tool, שילוב של סאונדים וסאמפלים אלקטרונים למקצבים פיוז'נים וגיטרות גראנג'יות, עם סולן שנוטה להישמע כמו Mike Patton לעיתים קרובות, זה סלט, אבל סלט מעניין.
האלבום נפתח ב Stepping Stone, אחד השירים הכבדים באלבום, וכמה דברים ניכרים בו, סאונד מצוין, לא נופל משל להקות מיין-סטרים גדולות, בסיסט סופר מקצועי שמכניס הרבה פאנק למוזיקה, סולן עם קול מעניין שעולה לגבהים די מרשמים בפזמון, מיקס יוצא דופן, אבל טוב.
שיר כמו Accelerator מחבר בין הניחוחות האלקטרונים של הלהקה עם הקצה הגראנג'י שלה, יש בו איזה אווירה טריפ-הופית רגועה שעוברת טוב בשיר, כמו לשתות איזה וויסקי אירי רך, שמחליק בגרון, יש לה קצת חריפות, אבל זה מרגיש קצת שומני ונוח לבליעה.
Revulsion הוא כבר שיר אלקטרוניקה במאה אחוז, שילוב של טריפ הופ ו Filter, כלומר קצת יסודות תעשייתים בתוך האווירה האלקטרונית, שוב, עם שירה מאד laid-back ונעימה של הסולן.
Manchild נפתח בציטוט מסרטם של האחים כהן Barton Fink, ומתפתח למשהו שנשמע כמו רגע יותר אקספרמנטלי של Faith No More, במיוחד מבחינת השירה המצוינת, שוב, הבס עושה עבודה אדירה.
הבס הוא גם זה שנותן את הקצב ב War Between Two Worlds, עם רגעים של פ'אנק שמתפתחים, ואז הלהקה חוזרת לאווירה של נו-מטאל ב Newer Age, עם קצת יותר גיטרות וניחוחות של Tool שוב באוויר.
בסך הכל, זאת הפתעה נעימה, להקה פולנית לא מוכרת שהדיסק הוא בהפקה עצמית, והם מצליחים לעשות אלבום שנשמע איכותי מאד, מעניין מאד, ובוגר מאד, בהחלט ראוי להאזנה.
אלון מיאסניקוב
