2005-09-20
הדיסק הזה החזיר אותי אחורה בזמן לאי שם בתחילת שנות התשעים, כשהיינו מחליפים קלטות עם אנשים בכל העולם על כל מיני דמואים של להקות דת' מטאל לא ידועות ממיקרונזיה, עם לוגו שאי אפשר לקרוא שעיצב החבר המוכשר של הלהקה וציור שהוא צייר, כי ככה בדיוק נראית העטיפה והלוגו של Cianide.
גם התוכן די דומה למה שהייתם מצפים מדמו שכזה, הם עושים דת' אולד סקול ברמה שהיא לרוב כל כך בסיסית וגסה שזה אפילו קרוב להארד קור ישן, או ל Motorhead קדום רק עם קול גראול...
עם כל הפרימיטיביות המכוונת, אין ספק שללהקה ניסיון רב, ומלבד כמה ריפים פשוטים אבל יפים, יש עוד כמה דברים שמעידים שהם עושים את המוזיקה שהם עושים לא בגלל שהם לא יודעים לנגן יותר טוב, אלא בגלל שזה מה שהם רצו לעשות, דת' אולד סקול נא ובשרני, נוטף דם וזיעה.
הרמה של השירים לא אחידה, אבל כולם מבוססים על גיטרה אחת, בסיסט שהוא גם גראוליסט מצוין, ומתוף שסאונד הדאבל בס שלו הוא בדיוק ה "טוק-טוק" הפלסטי שכל כך אהבתי באלבומי הדת' הישנים שלי.
האלבום נפתח ב The Age Of Hell's Rebirth, וזה בדיוק מה שתיארתי, לא מתוחכם, לא מופק במיוחד, פשוט וקל, בכל זאת כיפי להאזנה, השיר השניDeath Metal Maniac הוא פשוט הימנון של האולד סקול, עם שורות כמו Smash Your Skull, Break Your Neck-Death Metal Maniac, הבנתם את הסיפור.
Trust No One חושף את הצד החלש של האלבום, יש בו כמה שירים פשוטים שנשמעים אותו דבר, והם לא ממש תורמים הרבה, אולד סקול כן, אבל מעניינים לא.
Curse Of The Dead לעומת זו מכיל כמה ריפים פשוטים וגדולים, ופזמון קליט, הוא נשמע כמו גרסא פחות ט'ראשית של שיר כמו Massacre Of The Unborn של Incubus (לא הלהקה העכשווית), פשוט וקליט, אבל מוצלח.
בקיצור, זה אלבום די מעורב, אבל למי שרוצה קצת נוסטלגיית דת' מטאל- זה בדיוק מה שצריך.
אלון מיאסניקוב
