2005-09-18
Emancer עושים משהו שניתן לתאר כבלאק מטאל אוונגרדי, אמנם השימוש במכונת תופים במקום תופים אמיתיים מקרב אותם מידי פעם גם לקצה התעשייתי של המפה, אבל בסך הכול, מבחינת החיבור של הכלים והשירים הארוכים והמורכבים בם בהחלט עושים משהו אוונגרדי שמזכיר לעיתים דברים של Arcturus למשל.
בעצם מדובר פה בשני אנשים שעושים הכל, כשיש סולן קלין שמתארח מידי פעם ונגן גיטרה שעוזר עם הלידים, אבל למרבית הדיסק אחראים שני אנשים לבד שהם ללא ספק מוכשרים, ומצליחים לעשות אלבום שלמרות שאורך כל שיר הוא 7 דקות ומעלה בממוצע, הוא עדיין מצליח לשמור על עניין וצבעוניות שלא אופיינית להרבה אלבומי בלאק מטאל אחרים.
האלבום נפתח ב Emancipation, שלמרות שהוא יוצר רושם של שיר בלאק מטאל נורמאלי בהתחלה די מהר ברור כי הלהקה עושה הכול חוץ מה שיכול להיות מוגדר כנורמלי, הם שמשתמשם בשבירות קצב, אפקטים אלקטרונים, ריפים יוצאי דופן, הכול כדי להפוך השיר לחוויה שהיא הכול חוץ מסטנדרטית.
בכל מקרה, כבלאק או כאוונגרד יש בשיר כמה ריפים גאוניים, לקראת סופו יש ריף בלאק פרימיטיבי קליט להפליא שמתפתח לכיוונים מוזרים, אבל הוא לא משאיר ספק לגבי היכולת של חברי הלהקה לחשוב על רגעי בלאק מטאל מבריקים.
שיר שניים, On Borrowed Time שוב מפגין את הייחוד של הלהקה, יש באמצעו גם שבירות לגיטרות קלין שנשמעות כמעט פסיכדליות לפני שהוא מזנק למקצב תעשייתי מלווה בריף בלאק, השירה, שהיא לרוב צרחות בלאק אופייניות ולעיתים גראולים קצת יותר נמוכים, משרתת את האווירה המיזאנטרופית והקרה של האלבום, למרות שאני לא מבין למה גייסה הלהקה סולן קלין שהוא לא מוצלח במיוחד, אם כבר לגייס כזה, אני חושב שתפקידו לתרום קצת יותר.
הסאונד באופן כללי באלבום הוא טוב, לא מלוטש מידי, אבל ברור, מכונת התופים נשמעת כמכונה, אבל יכול להיות שזאת הייתה חלק מהכוונה של הלהקה, כביטוי לרצונם ליצור אלבום שהוא מאד לא קונבנציונלי, ובכך, הם בהחלט הצליחו.
אלון מיאסניקוב
