ביקורות
2005-09-17
רן יורגנסון, מר תופים לשעבר של אינפקציה ולהקת people משחרר אלבום סולו ראשון, עליו עבד במשך שלוש שנים והוקלט בעיקר באולפן בביתו, והכלים ברובם מנוגנים על ידו, בצורה מפתיעה, זה אלבום קלידים הרבה יותר מאשר אלבום תופים, ובכללי, יש כאן כמה ציפיות שנשברות, והכול לטובה.
האלבום של יורגנסון, בראש ובראשונה הוא הפקה מופתית לכל דבר, סאונד מצוין, נגינה מצוינת אפילו יותר מצד רן יורגנסון על כל הכלים חוץ מאשר הגיטרות למיניהן שלרוב מוקלטות על ידי אחיו ונגנים אחרים.
המאפיין העיקרי פה הוא קלידים, הקלידים וכל מיני ביטים ומקצבים שונים (לא בהכרח מהתופים) קובעים את התחושה באלבום, יש כאן כמה תפקידי פסנתר יפיפיים, לצד עיבודים מרגשים בחלקם ופשוט יוצאי דופן בחלקם השני, המטאל פה הוא מאוד מאופק וממש בקושי מקבל ביטוי, רק מפעם לפעם אפשר לשמוע התפרעויות תופים קטנות שמזכירות את רן שלמדנו להכיר מאינפקציה ומלהקת people.
הסגנון של האלבום הוא בעיקר לכיוון אלקטרוני, עם נטיות פולק קצת מבחינת מלודיות מדי פעם, השירה כולה באנגלית, ומכוונת ישר ללב במיוחד בשירים כמו "happy birthday to me" ומדי פעם קריצה לכיוון הליריקה המטאלית יותר בשירים כמו grey ו let go.
ניכר פה הרבה בגרות ושינוי גדול למדי מאז רן יורגנסון של אינפקציה, מאין בשלות חדשה ושליטה גדולה יותר על החומר הנוצר, אלבום נדיר מסוגו לדעתי, ומשובח בהחלט, צריך לשמוע כדי להבין.
רועי פוברצ'יק
