2005-09-15
The Eternal הם להקה אוסטרלית צעירה יחסית מבחינת הזמן שהיא עובדת, רק מ 2003, אבל חבריה הם נגנים וותיקים בסצנת המטאל האוסטרלית, וזהו אלבומם השני בחברת Firebox.
הדבר הראשון שיעלה במוח המאזין עם התחלת השיר הראשון באלבום הוא "הם ממש מזכירים את Paradise Lost!", אין ספק, זה הדבר הראשון שיעלה בתודעה של כל מטאליסט נורמלי, אחרי קטע הפתיחה האינסטרומנטלי, השיר הראשון Everlasting הוא פשוט שיר שנשמע כאילו נשלף מהאלובם One Second מינוס קצת מהתכנים האלקטרונים שבלטו שם, אבל קול הסולן, הלחן, ואפילו הסאונד, כמעט זהים לאלו של Paradise.
השני השלישי, To Drown הוא כבר משהו קצת יותר איטי, יותר כבד, שהעלה בראש מחשבות על My Dying Bride, הוא נעשה טוב, שוב, הסאונד המלוטש של האלבום רק עוזר, והקול של סולן הלהקה מזכיר את של Nick Holmes רק עם קצת יותר עומק.
A Soul Undone הוא עוד שיר טרגי ואיטי, עם לחן טוב, אבל הוא מוביל לשורש בעיה קטנה באלבום, הוא קצת חד גווני, ושבירות המקצב למהירות קצת יותר גבוהה לא קורה מספיק,
שירים כמו Hollow Inside מכניסים שירה נשית בסגנון Anathema בשילוב עם קול הסולן, ויש להם איזה אפיונים אפיים, וברגע שהקצב נשבר קצת זה נותן קצת יותר חיים למוזיקה.
זה לא שמדובר באלבום לא טוב, זה אלבום דום מלודי טוב לחלוטין, שיקלע לטעם מי שאוהב את Paradise Lost או Anathema, רק שהוא דורש מצב ספציפי למי שפחות מתחבר לדום.
אלון מיאסניקוב
