2002-10-23
בראיונות שנערכו עם הלהקה לאחרונה, חברי RAKOTH הפגינו את יחסם המתעלם, ואף מזלזל, כלפי מבקריהם המוסיקליים. לדברי השלישייה הרוסית, הם יוצרים ומתווים את דרכם המוסיקלית בהתאם לטעמם האישי בלבד, מבלי לנקוט כלל בשיקולים מסחריים, בעודם דובקים בנאמנות אידיאליסטית-כמעט בעקרונותיהם המוסיקליים המקודשים.
בעיני, דווקא הצהרה לכאורה-לוחמנית שכזו היא, במידת מה, מסחרית לכשעצמה. בנקיטת גישה בוטה ומוחצנת כלפי מבקריהם, ובבחירה להציגה, להדגישה ולהבליטה בכל הזדמנות הנקרית בדרכם, חברי הלהקה מכוונים מסר מחושב ומנוסח בקפדנות כלפי כל מאזין הנהנה לראות עצמו כסוטה מהזרם המרכזי, כשהם דוחקים בו לרכוש את האלבום, ובכך לשמר ולתרום לייחודו ונבדלותו מהכלל, הנמשך באופן טבעי לעבר פופוליזם נמוך-סטנדרטים. אך האם בביטולה המוחלט של הביקורת, הבא במקום ניתוחן, הפנמתן והטמעתן של לפחות חלק מהעצות הניתנות במסגרתה, תוך ניצול היתרונות שבקבלת חוות דעת שנייה (ולרוב) אובייקטיבית, נוכל למצוא איכות או טעם כלשהם, מעבר לשימוש בגימיק השיווקי השחוק לצורך לכידת תשומת לב הציבור, כמו גם "הקדמת תרופה למכה", חיסונה מראש של דעת המאזין על יצירתם, במידה וזו תהיה, חלילה, שלילית? לי, העניין מזכיר אגדת ילדים מסוימת.
ואכן, הפעם אהיה אני זה הנאלץ להצביע בפומבי על עירומו של המלך. אמנם, PLANESHIFT אינו אלבום מטאל רגיל. עם זאת, למזלנו, בימינו אנו עדיין יכולים להרשות לעצמנו לבחור את חומר ההאזנה לא רק על פי אמות מידה של חידוש וייחודיות סגנוניים, אלא בעיקר בשל רעיון אמנותי מהותי, מעניין ומבריק. ומבחינה זו, למרבה הצער, נראה כי בעבודת RAKOTH קיים מרווח רב לשיפור.
RAKOTH מציגה שילוב של מספר ז'אנרי מטאל נבדלים. צלילם הוא בגדר תערובת מתהווה של מקטעי DOOM, DEATH ו- BLACK METAL, המועשר לעיתים קרובות בגווני פולק (המודגשים באמצעות חליל דומיננטי הנוטל חלק בכמה מהיצירות), גותיקה ומאפיינים אפיים בהלחנתם והבנייתם. קשה לשייך את המכלול לזרם מסוים, או להשוותו לאומנים אחרים; כבר צויין שמאפיין זה מסתבר כמקור גאוותה העיקרי של הלהקה. הבעיה מתעוררת כאשר המאזין הבררן תר אחר סיבה לבחור דווקא באלבומה של RAKOTH, מבין המבחר העצום של החומר המוסיקלי הבלתי-מוכר הזמין לנו בכל רגע ורגע. כזאת, איני מסוגל למצוא: למרות שהלהקה מפיקה צליל מקורי וייחודי, הוא בשום אופן לא שובה, מרתק, או מושך. בנוסף, עבודת ההלחנה לרוב משעממת ודלה, כושלת בנסיונותיה ליצור עניין ועקביות רעיונית. לרוב, אלבומים המשלבים מספר סגנונות מוזיקלים שונים, נוהגים ללכדם תחת איזשהו רעיון מרכזי שליט, המקנה להם אחדות קונספטואלית מסוימת, ובכך מגשר על הפערים האסתטיים הקיימים בהם. למרות שלעיתים נמצא ב- PLANESHIFT מקטעים מוסיקליים מעניינים, האיכות המלכדת המוזכרת לעיל נעדרת מהאלבום כמעט לחלוטין; אני מניח כי ביסוס היצירה על נושאים עמומים ומעורפלים הקשורים בדרך בלתי ברורה בעבודותיו של ג'.ר.ר טולקין, לא תורם רבות לעניין.
ובכל זאת, ניתן לאתר בקלות מקור תקווה עבור RAKOTH, שלא לומר סיבה לאופטימיות של ממש: למרות הדגשתם את הנושא האופן ילדותי למדי, עדיין ראוי לציין את האומץ בו ניחנו חברי הלהקה בהקלטתם אלבום השונה מהזרם המרכזי. כמו כן, בינות חוסר העניין ניתן לאתר עדויות ארעיות של מצוינות מוזיקלית. אפשר ובמידה וינקטו במהלך יצירת אלבומם הבא גישה שונה, בוגרת יותר, בלומדם להתייחס כראוי לביקורות ולנצלן בחוכמה, ואף חשוב מכך – להתמקד בקונספט נתון, אשר יהווה את הגרעין המלכד, סביבו ירוכזו שפע רעיונותיהם המוזיקליים לכדי מערכת אורגנית שלמה – הם אכן מיועדים להגיע, בסופו של דבר, לבשלות יצירתית פורה.
תום אורגד
