2005-08-20
אחרי האלבום ראשון (The Phantom Agony) שהצליח בגדול וDVD שהראה שגם בלייב הם יודעים לעשות את העבודה, Epica משחררים אלבום אולפן שני- Consign To Oblivion .
הוא נפתח בנעימה קלאסית, Huban K’u (A new Day Dawns- Prologue) , תזמורת שלמה שיוצרת תחושה שהולך להתחולל פה קרב אבירים.
התחושה משתנה מיד בתחילת הקטע השני, Dance of Fate, בעל הסאונד שאופייני כל כך ל-Epica של Mark Jensen (שהיה ב- After Forever עד 2002).
האלבום כבד יותר מקודמו; דבר המורגש דרך עבודת הגיטרות שלMark Jensen ו- Ad Sluijter כמו גם בגראולים והסקרימינג מצידו של Mark . הנוכחות הגדולה יותר של הבאסיסט Yves Huts והתיפוף העוצמתי של Jeroen Simons מוסיפים לסאונד המגובש והחד של האלבום.
על האווירה האפית, הקסומה לעיתים והכל כך אופיינית ללהקה , אחראי Coen Janssen (קלידים).
כל אלה מהווים את הבסיס המושלם לקולה של הסולנית Simone Simons , שלעיתים מלווה במקהלה או בגראול של Mark , כמו בשיר השישי Force of the Shore.
שיר בולט נוסף הוא השיר הרביעי, Solitary Ground, שכבר זכה להוצאה בסינגל- הוא שקט יותר משאר השירים באלבום אך הוא מרגש ומראה את יכולתה הווקאלית המדהימה של הסולנית הצעירה.
השיר השביעי Quintus נפתח במלודיה בסגנון ימי הביניים שמיד נבלעת ע"י הדיסטורשן והתיפוף המעט יותר מעניין יחסית לשאר השירים באלבום.
השיר השמיני, Mother of Light (A New Age Dawns- Part II), פשוט מסרב לצאת לי מהראש- עקב כך ובהתאם לשילוב הווקאלי המעולה, הליריקה והריפים הסוחפים – הוא הטוב ביותר באלבום.
חשוב להזכיר השתתפותו של Khantatat Sætre Roy המכונה Khan (סולנה של Kamelot) בשיר התשיעי Trois Vierges שהוא מעין בלדה שקטה וקלאסית בשני קולות בליווי קלידים וכלי מיתר.
האלבום מסתיים בשיר ארוך (9:45) הנושא את שם האלבום ומהווה את החלק השלישי והאחרון בקונספט שנפרס מהקטע הראשון, דרך השלישי והשמיני- . A new Day dawns
נראה שגם הפעם הצליחה Epica לשחרר אלבום מעולה, לדבוק בסאונד ובנוסחא של מטאל פלוס סולנית ועדיין להיות מקוריים לאורך כל הדרך.
עופר ויינר
