2005-08-17
ארבע חבר'ה, לילה אחד, ג'אם סשן אינסופי לתוך הלילה, מאין תחושה של פוסט פסיכודאליות, עם נגיעות קלילות של רוק, וככה המוזיקה נמשכת לתוך הלילה, מובלת אך ורק על ידי הזרימה הטבעית של העולם, מה שממלא אותך, מה שגורם להכל לקרות.
ככה מרגישים כששומעים את הדיסק הנפלא של הרביעייה הישראלית הזאת, אורי תכלת על התופים, אריק בן קליפה על הבאס, נדב כץ מנצח על הגיטרות ועל הקלידים וטל טריביש אחראי על ההקלטות והאפקטים, ביחד הם יוצרים מאין פוסט רוק אמביאנטי, עם נגיעות פסיכודאליות ואווירה מדהימה.
התחושה השולטת ביותר בדיסק הזה, היא התחושה שכל הזמן קורה בו משהו, אבל עדיין מלא בתחושה של אווריריות, אפשר להרגיש את החופש, את הטוהר, של כל צליל וצליל, כאילו הוא לא יכול היה להיות במקום אחר.
הדיסק מורכב מחמש קטעים, שלאורכם נחקרים סגנונות שונים, מנגיעות ג'אז, לפסיכודאליה עמומה, עם קצת פוסט אמביאנט, רגעי רוק, רגעי אלקטרוניקה, משחקי דינאמיקה. למרות, אם לא בזכות, כל המגוון הזה יש בו תחושה חזקה של רוגע, שלווה, מאוד פתוח, מאוד אוורירי.
את המיוחדות והעומק שומעים בלי להתאמץ על השמיעה הראשונה, לאחר כמה וכמה שמיעות מתחילים גם לצוף עוד ועוד פרטים קטנים שרק מעצימים את גדולת הדיסק.
הדיסק יכול להיתפס קצת בתור אלבום אווירה, כי הוא מלא בא, הוא מרוכב ממצב רוח מסויים שאפשר להיות בו, ואז הדיסק נוגע בך בדיוק במקומות הנכונים בנפש. לדעתי אחת מהיציאות הטובות יותר של הזמן האחרון.
רועי פוברצ'יק
