2002-10-13
בחינה של אלבומי DEATH METAL שוודי רבים אשר יצאו בשנים האחרונות, תעלה כי הסצינה המדוברת עברה תפנית מסחרית מובהקת. רבות מהלהקות המובילות בז'אנר, אשר מלכתחילה מוכר כנגיש יחסית, בהשוואה לעולם המטאל הקיצוני, חוללו שינוי משמעותי ביצירתן, כשהן מעשירות אותה באלמנטים אסתטיים ומבניים שלא נראו בה בעבר. בעוד שהשינוי מהווה לעיתים נדירות בלבד תוספת אמיתית למהות הביטוי המוסיקלי של הלהקות, אלו לרוב עוטות את גלימת ה"בגרות" או ה"התקדמות" המפוקפקת, בכדי להסתיר (לרוב בחוסר הצלחה) את חתירתן לעבר שיפור במצבן הכלכלי. במקום לנסות ולדבוק בדרכן וחזונן האמנותי, הן בוחרות בנתיב הארצי, החומרני.
בהתחשב בהתפתחות הזו, כמו גם באלבומם הקודם, תוכנו של האלבום האחרון של SOILWORK מהווה הפתעה קטנה למדי. כפי שניתן היה לנבא בקלות על פי התהליך המתרחש בסצינת המטאל השוודית, הלהקה, שהקריירה שלה מבוססת מתחילתה על ניצולו של פוטנציאל-פופלאריות הטמון באופנה מוזיקלית משגשגת, באמצעות הפקת גירסה איכותית ומקצועית של תוצרי אסכולת המטאל הגטבורגי המהוללת, ביצעה הפעם צעד עצום, שלא לומר צניחה, לעבר טריטוירות הפסאודו-מטאל המסחרי.
השינוי בגישתה שך SOILWORK אינו מוטל בספק, ומוחלט כמעט לגמרי. הלהקה אינה מתנודדת על קצה הצוק (אפשר ושלב זה התקיים באלבומה הקודם); היא צוללת לעבר מעמקיו האיומים של תהום הפופ-מטאל. רוב השירים באלבומה האחרון ניחנים במבנה פופ/רוק המותאם ל- MTV, בעוד ואלמנטי ה- DEATH METAL, המתבטאים בתור קולות צועקים ונוהמים ופרזות מוזיקליות מרובות, אך ורק משובצים בתוך הבניית המיינסטרים, החפה מהדינמיקה,ההמולה והמתח המבני המאפיינים באופן מהותי את הסגנון. SOILWORK סטו לחלוטין משביל המחתרת, עדיין מנסים לשמר לכאורה את זכרו המתפוגג באמצעות התפרצויות כאילו-אלימות.
מעבר לכך, קיים באלבום פגם נוסף הראוי לאיזכור. חטא הלהקה אינו מסתכם במהילת מינון מופרז לחלוטין של מסחריות ביצירתה: הדבר גם אינו מבוצע כהלכה. בדומה למספר להקות רוק מתקדם אשר ניסו לעבור לתחום הפופ (דוגמא טובה היא GENTLE GIANT ), נראה כי הם לא התמקצעו כנדרש בעיסוקן השטחי החדש. רוב הקולות הנקיים מבצעים בבינוניות רעיונות מלודיים משעמים, שחוקים ובלתי מפותחים. הביזיון אינו נוכח ברמה הרעיונית בלבד, אלא גם ברובד המימוש.
אך עדיין, SOILWORK ראויה לתשבוחות עבור איכות הביצוע של מקטעי מוזיקת מטאל הנותרים באלבומם: לדעתי, נגינת הלהקה חזקה והדוקה משהיתה אי פעם. מקטעי האגרסיביות ביצירותיה עשויים היטב: כמה מביצועי עבודת הגיטרות ההרמונית והרעיונות הריתמיים מגיעים לעיתים לכדי מצוינות אמיתית, וסולואי הגיטרה יצירתיים וטכניים ביותר. עם זאת, איני סבור כי נקודות האור הללו מפצות על עוגמת הנפש הרבה הנגרמת מהגישה הכללית הננקטת באלבום.
בנוסף, ניתן ונחמה נוספת תתאפשר במידה מסוימת למעריצי SOILWORK : הרי הלהקה מעולם לא היתה ראויה להילקח ברצינות מוחלטת. היא אמנם סיפקה לנו רגעים מרובים של ברוטאליות מלודית שובה ומספקת, אך עבודתם נטתה מאז ומעולם להוות מקור בידור והנאה ותו לא, מבלי להתעלות לדרגת יצירת אמנות מעמיקה ומשמעותית. מכאן, אין סיבה ממשית להתאבל כאשר הלהקה משחררת אלבום מסחרי, המיועד לבדר ותו לא. אפשר לומר שהפעם היא פשוט הרחיקה צעדיה מעט יותר מבעבר.
בסך הכל, אם אינכם מופרעים יתר על המידה מרעיונות פופוליסטיים, וביצוע כושל של כמה מהם, האלבום עשוי לשמש באופן מוצלח כגורם מעורר בנסיעות ארוכות ומרדימות. לא הרבה יותר מזה.
תום אורגד
