2002-10-13
אלבומה האחרון של DEW SCENTED הוא מוצר DEATH METAL THRASHY מופק ומבוצע היטב. אף על פי כן, אני סבור כי הוא מהווה ייצוג מושלם להלך רוח בעייתי ומטריד הקיים בסצינת ה- DEATH השבדי ונגזרותיו (חברי הלהקה גרמנים), וככזה, נחשב בעיני ליצירה דלה, רדודה ומיותרת.
הלהקה כוללת נגנים מוכשרים ומהוקצעים, אשר מעבירים את רוב זמנם בייצור מהלכי DEATH סקנדינבי קלאסיים משולבים בריפים בעלי אופי המזוהה עם THRASH, ולעיתים אף גולשים עד לסגנון הפריטה האינטנסיבי האופייני ל- BLACK. שדרת הקצב של הלהקה מנפיקה ביצוע מדויק והדוק, בעודה מבצעת ללא-דופי תפקידים מורכבים ומהירים, הזמר ניחן בקול מטיל-מורא כנדרש, והגיטריסטים מפגינים את יכולתם הטכנית המרשימה בסולואים אקסטרווגנטיים למדי, אשר משתלבים היטב בהמולה הרוחשת ברקע. כל אלה מאוגדים באמצעות הפקה מחושבת וקפדנית, שמשיגה בהצלחה את האיזון הנכון בין פריכות ואגרסיביות לבהירות וצלילות, הניכרים בצליל הלהקה. עד כה, משביע רצון.
הבעיה העיקרית של האלבום, ושל רבים כשכמותו, מתגלה לאחר שהרושם הראשוני מהמוסיקה מתפוגג, וחלק הארי של תשומת לב המאזין מוקדש לאלמנט ההלחנה, המוליך לגיבושה הסופי של דעה על האלבום. בשלב זה, מתגלה האמת המצערת, אם כי כלל לא מפתיעה: האלבום מאד משעמם. גם אם כמה מהרעיונות המוסיקליים עשויים להיחשב מקוריים-לכאורה, כלומר, לא מחקים באופן בוטה להקות מובילות בז'אנר דוגמת AT THE GATES או THE HAUNTED, המנעד הרגשי אותו הם מביעים מגוחך בצרותו ובחוסר תיחכומו, כשהוא מעביר למאזין, ממש מהצליל הראשון באלבום, זמזום קבוע ויציב של פשטות רדודה. כאן חשוב לסייג ולהדגיש כי המונוטוניות הניכרת באלבום נתון אינה מהווה בהכרח בעיה בפני עצמה: להקות מסוימות השתמשו בחדגוניות מוסיקלית בהקשרים מסוימים בצורה מוצלחת ביותר, כפי שזכור, למשל, מיצירות משובחות של להקות כ- KATATONIA , AGALLOCH, ורבות נוספות. שורש הבעיה הוא בכך שמרבית להקות ה- DEATH הפעילות כיום, בהן DEW SCENTED , לא מראות כל שביב של כוונה להציג ביצירתן העדכנית שמץ של חידוש או שינוי במהותן המוסיקלית. הלהקות הללו ממשיכות להביע, שנה אחר שנה, אלבום אחר אלבום, את אותו מסר רגשי מסוים באופן זהה כמעט לחלוטין, מבלי לחולל כל תנועה או התקדמות באלמנטים העקרוניים המאפיינים אותם (קיימים מספר שינויים ארעיים ברמה האסתטית השטחית). גישה הרסנית זו, הנובעת ונתמכת בידי קהות המוחין של חלק ממאזיני המטאל, בזה לשחר היצירה החדשה, ומעדיפה את הבחירה הקלה והנוחה בדבקות דוגמטית בעמדה נתונה, בעוד שהמסרים שבאפשרותה להביע אזלו זה מכבר. כל זאת, תוך בטחון בכך שעדר כבשי המטאל הנאמנות יבססו את המצב הנתעב המתואר תוך הרעפת שבחים על הלהקות, ואף חשוב מכך - רכישת אלבומיהן.
ברצוני להבהיר כי בטוחני ש- DEW SCENTED והלהקות הנוספות הדוגלות בגישה שביקרתי אינן עושות זאת, חלילה, מתוך מניעים זדוניים. הן אך ורק מצייתות למסרים המוכתבים להן בידי פעילים מסוימים בתעשיית המטאל ופלחים מסוימים מציבור המעריצים. ובל נשכח, חלק מהלהקות, בהן נושא הביקורת, טובות מאד בתחום פעילותן, ולא ראויות לכך שיופנו כלפיהן רגשות שאט-נפש וכעס. כאן האחריות מוטלת עלינו, המאזינים: עלינו לחדול מרכישת האלבומים הרפטיטיביים הללו, להסתפק בהנאה מיצירותיהן הקודמות של הלהקות הטובות בז'אנר, ולקוות לפלט יצירתי ומחדש מהאמנים הפעילים כיום.
תום אורגד
