2005-02-10
הלהקה הגרמנית המשובחת הזו אשר נוסדה ב-2002 יוצאת באלבום שני, לאחר ההצלחה של הראשון (שנושא את שם הלהקה) והאלבומון (ep) שהוציאו ב-2004.
Aeronautics בהחלט תואם את המוניטין שיצא ללהקה, כהרכב פאוור-האבי-פרוג-מטאל שמנסה לא להידבק יותר מדי למיידן ו- Helloween
כיאה להגדרה לעיל, המוזיקה שהם עושים כאן מלודית לכל אורכה- אין שבירות, כאסחיזם או דיסוננטיות אצלם, יהיו שיגידו שזה metal for sissies ... אבל זה רק אלה שממש קשוחים ובשבילם מלודיה היא מילה גסה.
האלבום זורם בצורה נורא חלקה, הקול של Jorn Lande
(אשר חבר גם ב- Jorn, Ark, Beyond Twilight, Mundanus Imperium, Millenium ( נשמע טוב מתמיד, הגיטרות עוצמתיות אם כי מעט שבלוניות לטעמי – אך בכל זאת תואמות למלודיה אשר מוכתבת על ידי Axel Mackenrott קלידן הלהקה.
יצויינו השירים "Crimson Rider" שפותח את האלבום בצורה חזקה ומשובחת ביותר, "Back for my life" (השיר השני) שיצא כבר באי.פי והוכיח את עצמו כבעל פוטנציאל להיות להיט,
"I'm not Afraid" (הרביעי במספר) שמתחיל קצת חלש אבל מפצה על כך בהמשך בפזמון סוחף והתעוררות של הבתים.
גם הבא אחריו , Headbanger's Ballroom , מרשים בצורה מפתיעה... עבודת הגיטרות חזקה יותר, מעניינת יותר והפזמון המתקתק כמעה מעביר תחושה של אולם ריקודים.
השיר השמיני, "Dark for the dying" , מזכיר משהו דמוי Evergrey בתיפוף,
בעוצמה ובזמזום הגיטרות (בעצם הגיטרה, כי את העמדה מאייש Roland Grapow, חבר לשעבר ב- Helloween ופעיל עדיין ב- Graspow ו- Kotipelto) .
ההיי-לייט של האלבום הוא השיר האחרון , Black in the Burn , השירה של jorn מגוונת והמלודיות מתחברות בשלמות למילים, לגיטרה ולקצב (בס-תופים).
יצויין לטובה התיפוף של Uli Kusch (חבר לשעבר ב- Helloween, Gamma Ray וגם ב-Holy Moses ו- Mekong Delta) , המעברים החלקים וההתאמה לבנייה של העוצמה בשירים משלימים את המלאכה.
ובכן, לסיכום, מדובר באלבום טוב.
אולי לא מדהים או מושלם, אבל טוב יותר מהקודם או לפחות טוב באותה מידה כמו הקודם
לאוהבי הז'נאר הוא מומלץ וגם לכאלה שלא ממש מעורים בז'אנר ורוצים להרחיב קצת את האופקים.
עופר ויינר
