2005-02-10
גרין קרניישן מתעלה על עצמה באלבומה החדש "The Quiet Offspring" .
בשמיעה ראשונה ובהשוואה לאלבום הקודם ( "a blessing in disguise" ) ולשיר/אלבום/יצירת מופת "light of day, day of darkness " – נראה האלבום החדש ממוצע, אפילו מדי.
אך לאחר כמה וכמה שמיעות לא נמצא שום פגם שהיה יכול לגרום לשיפוט שלו כ"בינוני". להפך- הם בהחלט התעלו על עצמם מבחינת המלודיות, הליריקה וההלחנה הכוללת (לא שהייתה להם בעיה עם אלה קודם לכן) – הם הצליחו לחדש, להכניס ריפים עם מעט יותר "גרוב" מבחומר הקודם שלהם, גם הקלידים מורגשים יותר לאורך כל האלבום (בין אם מדובר בנגינת פסנתר נוגה כמו ב- "a place for me" או במשהו יותר אווירתי).
האווירתיות, שצ'ורט ( Tchort, אחד משני הגיטריסטים שאולי מוכר יותר מאחת הלהקות האחרות בהן היה –Satyricon, Carpathian Forest Emperor, ) ועמיתיו מצליחים ליצור כל פעם מחדש, כל כך מתאימה לליריקה – משדרת אותה בצורה המתאימה לה ביותר, הייתי אומר בשלמות אפילו.
המוזיקה, שאמנם מוגדרת כפרוגרסיב דום אך היא הרבה יותר "רכה" מההגדרה וכוללת בתוכה משהו אוונגרדי במהותו.
כבר בשיר הראשון , הנושא את שם האלבום, מורגשת החדשנות – השילוב בין הבתים האקוסטיים יותר שמופרעים מיד ע"י הדיסטורשן המלוטש שמלווה גם את הפזמון, אמנם לא השיר שהייתי בוחר כשיר הדגל של האלבום – אך חזק באופן מפתיע.
גם בשיר השני, Between The Gentle Small And The Standing Tall , מורגש הגרוב בריפים ובשירה של Kjetil Nordhus .
הבא אחריו, Just When You Think Its Safe דומה יותר לחומר מאלבומם הקודם.
A place for me , שלדעתי גם הטוב ביותר בדיסק, מתחיל בפסנתר עדין עד אשר פורצת הגיטרה בריף, הוא ממשיך בצורה שמזכירה לי מעט את Katatonia וממשיך להיבנות אל תוך ריף אחר, מדבק לא פחות מהקודם.
שני הבאים בתור, The Everlasting Moment ו- Purple door, Pitch black – מתהדרים באותו תואר של השיר השלישי- דומים מאוד לחומר הקודם, אך לרגע לא ממחזרים או משעממים.
חלקו הראשון של Child's play (מס' 7) שקט יותר, ומכאן שגם משרה אווירה עצובה יותר. חלקו השני (שיר 11) שגם מסיים את האלבום , בו מחליף הפסנתר את הגיטרה ב- lead וכך יוצר אווירה אפילו נוגה ונוגעת יותר מהחלק הראשון, בצירוף של כלי מיתר מסונתזים אשר משלימים את ההרגשה.
השיר המדבק ביותר, או יותר נכון, בעל הפזמון המדבק ביותר הוא Dead but Dreaming , שבתור סינגל עלול להצליח לקדם את האלבום יותר משאר השירים מעצם זה שהוא קליט יותר.
ושני הנותרים Pile of doubt ו- When I was you , אוצרים בתוכם את הסאונד הדומיננטי באלבום
כאשר הראשון תואם את הסאונד הכבד יותר והשני מתחיל רך יותר אך נבנה לאורכו בדומה לשיר הרביעי.
לסיכום, אלבום ששווה כמה וכמה שמיעות , יכול להיות שבשמיעה ראשונה לא יתפוס את האוזן כמשהו יוצא מן הכלל אך רצוי לתת לו את הסיכוי לו הוא ראוי.
עופר ויינר
