2005-01-20
Down Below מנגנים פאוור מטאל מלודי, אבל הם מצליחים להיות יוצאי דופן בצורה פשוט מאוד, ההשפעה שלהם, התפאורה של הדיסק, והאווירה שלהם, כולה מושפעת מהעולם המצרי הקדום, תודו שזה כבר מרגש ומסקרן.
דאון בילואו מצליחים לתפוס קצת מהקסם של להקות בסגנון רפסודי, יש בהם מאין תחושה שאל אפיות, אבל בלי העיבודים העוצמתיים והראוותניים של להקות מהסוג. כך שנשאר שהם עושים פאוור מטאל מאוד מלודי, אנרגטי וסוחף.
הסולן, Neo-scope עושה עבודה יפה בעיבודי הקולות והשילוב שלהם, הוא מוסיף למלודיות הקליטות שהלהקה מספקת לו, יש לו קול יפה ונעים לאוזן, וכמעט כל תפקידי השירה שלו הם בקלין, אבל הוא מוכיח את איכויותיו גם בגראולים שמגיעים מדי פעם.
לפעמים עולות ספקות עד כמה הוא דומיננטי כדי לסחוב את כל ההרכב אחריו, התחושה שלי אומרת, שבהופעה הוא יוכיח את עצמו הרבה יותר למרות שגם באלבום הוא עושה עבודה ראויה לשבח.
תפקידי הגיטרה מספקים ריפים קלאסיים של מטאל, עם סאונד מלא, מבלי להיות אגרסיבי מדי, הסולואים שיש להם דומיננטיות רק בחלק מהשירים, הם יפים, יצירתיים, ומזכיר שילוב של רפסודי וגלאם מטאל.
האיש שקורא לעצמו Mr. Mahony, הלא הוא האיש מאחורי מערכת התופים, עושה עבודה מצוינת, מגוונת ומעניינת עם התיפוף, הוא מצליח לשנות את אווירת השירים רק בעזרת התיפוף, והוא מצליח להבדיל מתי רק צריך לתת קצב ומתי להכניס הרבה יותר פיל תופים. לאורך כל האלבום הוא משדר אנרגטיות ודוחף קדימה.
הליריקה מתמקדת בעיקר בנושאים כמו חשיכה, נצחיות, מעט שאלות אמונה אפילו, מהות האדם, ובכלל נושאים מגוונים למדי, האופי המצרי מצטייר מדי פעם בזכות עבודת הקלידים הרהוטה של מקס.
מבחינת רגעי שיא באלבום, קשה לציין על קטע שבולט על קטע אחר, אולי קטע מס' תשע שמתבלטת בעיקר בזכות השירה בגרמנית, חלק מהשירים מלווים בסמפלים עם אופי די אמריקאי שאופף אותם.
קטע מספר עשר מזכיר יותר להקות הארד רוק אמריקאיות מבחינת אווירה, ומבחינת המבטא המשתנה לפתע של הסולן.
דיסק מטאל מלודי מאוד, מאוד חברותי לאוזן, אנרגטי, סוחף וכיפי, ולפי התחושה שעוברת בדיסק ההופעות שלהם יהיו להיט, בדיוק כמו שלהקת מטאל צריכה להיות.
רועי פוברצ'יק
