2004-12-26
אני אתחיל בווידוי שיש לי על חולשות מוזיקליות שלי, אני אוהב מלודיות קליטות, שירה חלקה ואנרגיה, זה הבסיס שצריך כדי להדליק אותי, כמובן שוירטואוזיות ותחכום מוזיקלי גם כן לא בדיוק יגיעו לצד הרע שלי, the cascades עושים בערך את כל זה.
האלבום הוא spells and ceremonies הוא האלבום השלישי של להקת ההארד רוק עם נטיות מטאליות (אני לא יכול לקרוא להם להקת מטאל בלב שלם) שכבר הספיקה לבסס את עצמה יפה יפה בסצנת האנדרגאונד של גרמניה ותקופת ההקלטות ערכה כחודשיים, שממנה הלהקה יצאה עם 17 שירים חדשים ומתוכם שלוש עשרה נכנסו לאלבום.
עכשיו הגיע הזמן להסביר למה פצחתי בוידוי החושפני הזה קודם.
The cascades הם להקת הארד רוק , קצת אולד סקול, מאוד מלודית ומאוד נעימה לאוזן בכל שלב של הדיסק, הריפים לא צורמים או חדים מדי, אין שבירת מקצבים שיכולה לגרום לך להתבלבל מה זה ימין ומה זה שמאל, והזמר שר בקול עמוק, צלול וסמכותי מאוד.
עד כאן אין על מה להתלונן! ובאמת כל אחד מהשירים פה בהחלט אחלה שיר, אבל מבחינתי הבעיה מתחילה ברצף של השירים.
מנעד השירה של הזמר, כמו גם טכניקת השירה והשימוש שלו במיתרי הקול, אינה מגוונת יותר מדי, וברגע שהכלי המרכזי שלך נשמע קצת מונוטוני, אין לו ברירה אלא להעפיל קצת על תחושת המאזין, מה שקצת גורם לעייפות תוך כדי האזנה לדיסק.
המקצבים פה ברובם מיד טמפו רגוע כזה, והגיטרות לא מבשרות על שום בשורת אלוהות, כך שהכל נשאר בגדר הסטנדרטי, ואני לא אגיד משעמם, כי בסך הכל השירים פה טובים ושווים שמיעה כל אחד ואחד מהם.
שירים יוצאי דופן פה שירים כמו “4 elements” שקצת מנער אותנו עם טמפו מהיר וקצת יותר מטאליות, “revolution come” שגם שובר את שיגרת הדיסק, הזמר כאן יותר אגרסיבי, יותר מחוספס.
השירים בדיסק טובים מאוד +, הבעיה קצת נוצרה בשמיעה רצופה לדיסק שחלק מהשירים קצת חוזרים על עצמם חוץ מכמה שירים ששוברים את השגרה אך גם הם מגיעים מאוחר מדי.
הלהקה עצמה לדעתי יכולה להצליח הרבה יותר ואין מה לעשות, לא כל דיסק הוא יצירת מופת, לא משנה עד כמה האמן מוכשר.
רועי פוברצ'יק
