2004-10-05
ב 2003 הצטרף הגיטריסט Pier Gonella ללהקת הפאוור מטאל האיטלקית החשובה Labyrinth, כשבמהלך הזמן הזה הוא גם כתב את החומר לאלבום הזה, שבו שר גם Roberto Tiranti, סולן Labyrinth בשיר הראשון, בשאר השירים שר Carlo Faraci שקולו מזכיר את זה של Tiranti, למרות שהוא קצת יותר גבוה.
מבחינה מוזיקלית יש כאן כמעט תאום למה ש Labyrinth עושים, כלומר, פאוור מהיר במיוחד, ווירטואוזי ומנוגן באופן מופתי, עם כל המלודיה שהורגלנו אליה מלהקות פאוור איטלקיות, ההבדל העיקרי בין הלהקה לעשרות אחרות הוא באיכות הבלתי מתפשרת שלה, ובנגינה יוצאת הדופן של Gonella, גיטריסט מהיר ומוכשר כשד, שעושה בחוכמה ומצליח להכניס בנגינה שלו חוץ ממהירות ווירטואוזית יוצאת מהכלל גם מידה של Feel ובנייה חכמה, כשהוא מזכיר את Malmsteen ברגעים מסוימים ואת Satriani באחרים.
Fly הוא קטע פאוור מהיר ואופייני, הקול המצוין של Tiranti מוביל אותו, כשזה הליד שנכנס באמצעו שמפגין במהרה את כישרונו הרב של Gonella.
The King הוא קטע דומה, דאבל באס מהיר, ריף חורש ומלודי, שוב הדמיון ל Labyrinth הוא רב.
Falling Star הוא יותר מטאל של שנות השמונים כזה הריף המהיר והווירטואוזי שפותח ועובר דרכו שמעלה אותו כמה דרגות מעל הממוצע בז'אנר.
Burning Time הוא כבר ממש ביה"ס לגיטריסטים, ריף פתיחה מהיר ביותר, אחד הטובים ששמעתי, וליד אמצעי מעולה, כשמפגין את היכולת של Gonella לתת גם עומק רגשי לנגינת הגיטרה שלו, ולא רק מהירות.
Angel Cries הוא עוד שיר מהיר, נגינת גיטרה מדהימה, שירה גבוהה, פזמון קליט וברור, כל מאפייני הפאוור האיטלקי, קטע הליד האמצעי המלווה בקלידים הזכיר לי את נגינתו של Malmsteen מהרבה בחינות, ואין ספק שהוא לא נופל ממנו בהרבה, אם בכלל, אני רציני, הבן אדם מנגן כאילו אין מחר.
רק צריך להאזין ל Tears In The Flood Pt. 1 כדי לשמוע את היכולת של Gonella לשלב feel במהירות, בשניהם הוא מדהים.
האלבום לא נותן משהו חדש, הוא לא מנסה להישמע מודרני במיוחד, הוא מסתפק בלעשות פאוור מטאל מהיר ואיכותי, שאני באפן אישי תמיד אוהב.
אלון מיאסניקוב
