2004-09-17
כמעט ואין משהו שמשמח אותי יותר מאשר שלהקה שהיא אחת הטובות במטאל מוציאה אלבום חדש שהוא הטוב ביותר שלה מזה למעלה מעשור.
באופן כללי, Jeff Waters, הגיטריסט/בסיסט/מפיק של הלהקה, וגם האדם שכותב את כל השירים הוא הלהקה, אבל הבחירות שלו בסולנים ובנגנים משפיעות הרבה על איכות החומר שהלהקה מוציאה, ומסיבה זו טוב מאד שהוא בחר בשני מוזיקאים מעולים הפעם, Dave Padden הלא נודע כסולן, ו Mike Mangini כמתופף.
לגבי Padden, האדם הוא שילוב של כמעט כל סולני העבר של הלהקה, וכנראה הטוב ביותר שהיה לה מאז Aaron Randel, הוא מצליח לעשות קולות אגרסיביים נמוכים, קול מלודי טוב, ועליות טונים מרשימות, ונראה כי הוא קלט את הרוח של הלהקה באופן מושלם, לגבי Mangini, האדם ידוע כאחד המתופפים הטובים ביותר במטאל, ויש מי שטוען שהוא הטוב ביותר, אין ספק כי העבודה שלו באלבום היא ספר לימוד למתופפים.
הסאונד הוא גם הטוב ביותר של הלהקה מזה זמן רב, דבר ש Waters תולה בכך שיש לו אולפן חדש, בכל מקרה, זה דבר חיובי, האלבום הקודם נשמע נורא.
השיר הפותח, שיר הנושא, הוא שיר טיפוסי ומעולה, ריף בסיסי, Paden מבצע קולות אגרסיביים נמוכים וצרודים, בהמשך השיר עובר לריף מלודי יותר, מלווה בקול רך יותר של Paden, שיר קליט וטוב שמכניס מהר מאד לאווירה של האלבום.
Demon Dance הוא המשך של השיר הפסיכי הקבוע כמעט בכל אלבום, המשך ישיר ל Never,Neverland והשיר Brain Dance, המזכיר אותו מאד, ריפים מטורפים, שירה צבעונית ומוזרה, והשיר מסתיים באיזה קטע קצר ומצחיק מההקלטות...
באלבום יש שתי בלדות טובות, אחת שר Paden ואחת Waters עצמו, שהוא גם סולן מיומן ששר בשני אלבומים, שתיהן טובות, אבל ההעדפה האישית שלי היא השירים היותר Thrashים של ההרכב, שירים כמו Bled המעולה, שמכיל ריף thrash חזק ביותר, וכמה מעברים וקטעי bridge מוזרים, עוד שיר טוב הוא Both Of Me, שבו Paden באמת מתעלה על עצמו במוזרות.
The Nightmare Factory הוא עוד קטע מטורף, שילוב של thrash יעיל וריף יותר תעשייתי, והוא מהווה דוגמא מצוינת ליכולת הכתיבה המגוונת של Waters.
אני מודע לכך שאדון Waters אינו ידוע בשמירה על הרכב קבוע, כשרק פעמיים בתולדות הלהקה נשאר הרכב כמעט זהה במשך שני אלבומים, אבל אני מקווה שיהיה לו ההיגיון לנסות ולשמור על זה הנוכחי, כי הוא אחד המוצלחים שהיו לו.
אלון מיאסניקוב
