2004-09-14
טראנסאטלנטיק מהווה את החלום הרטוב של כל חובב פורגרסיב מודרני, הרכב, בעל ארבע נגנים, שכל אחד מהם מגיע היישר מלהקת פרוגרסיב רוק עכשווית ומובילה בתחום.
ההרכב טראנסאטלנטיק הוא הסופרגרופ המשותף של מייק פורטנוי (המתופף האנרגטי של דרים תיאטר), ניל מורס (הקלידן והזמר המוביל לשעבר של ספוקס בירד), רוין סטולט (הגיטריסט של להקת הפרוג החזקה הפלאוור קינגס) ופיט טרוואס (הבסיסט של מריליון).
הרעיון ללהקה הוצא במקור על ידי מייק פורטנוי לניל מורס, ובמקור היה אמור להכיל את הגיטריסט של
Fates warning
גים מתיאוס.
אחרי שג'ים ביטל את השתתפותו, נאלצו למצוא גיטריסט אחר וכמובן בסיסט, כאן נכנסו סטולוט שהגיע ללהקה דרך ניל מורס,שניהם שמרו על קשר דרך אי מייל מאז הופעתם המשותפת בפסטיבל הפרוג המפורסם פרוגפסט בתשעים ושבע.
טרוואס צורף לפרויקט בעקבות בקשה של מייק פורטנוי שהעריץ את מריליון כבר כמה שנים.
הדיסק bridge across forever הוא הדיסק השני של ההרכב, מכיל כמיטב המסורת הפרוגרסיבית 4 קטעים שביחד אורכם הוא כשעה ורבע,
שלושה מתוך ארבעת הקטעים (“Duel with the devil”, “Suit charlotte pike”, “Stranger in your soul” )
מתחברים זה לזה בתוכן שלהם ומוטיבים חוזרים במקצבים שונים וסולמות שונים ויוצרים תחושה של אלבום קונספט.
אפשר לשמוע השפעות ברורות של ביטלס, פינק פלויד, קצת קינג קרימזון מדי פעם. הדיסק מתאפיין בצד פרוגרסיב קלאסי יותר מאשר מטאלי, וארבעת הנגנים מפגינים וירטרואזיות הולמת למעמדם, הם לא מנסים להתבלט אחד מעל השני אלא להשלים אחד את השני ומצליחים בהחלט.
הקטע הפותח Duel with the devil הוא קטע באורך של 26 דקות, נפתח בעזרת צ'לו שמכניס אותנו לזרימה הבלתי פוסקת של מוזיקה שנמשכת לאורך כל הדיסק, השיר מחולק לחמישה חלקים ומכיל בתוכו את המוטיב הקליט ביותר שחוזר פעמים רבות בדיסק. לאורך השיר (שנכתב על ידי כל ההרכב ביחד) אפשר להרגיש איך אנחנו עוברים מהבית של ניל מורס לפלאוור קינגס, למקצבים האנרגטיים והמשתנים של פורטנוי שאיתו משתף פעולה פיט טרוואס וקובעים לשאר ההרכב קצב ומלודיות שונות ומשונות.
הקטע השני, ,”Suit charlotte pike” (שהוא קצר יותר, באורך של שש עשרה דקות) הוא שיר במסורת הביטלס שהקליטו את suit abbey road, הרעיון לקטע היה של פורטנוי, שרצה לשלב כמה קטעים כתובים שהיו להרכב לקטע אחד ואז נתן לו שם לפי האולפן בו הקליטו.הקטע (שמורכב מחמישה חלקים) נולד דרך ג'אם סשן שנעשה באולפן, ואף בתחילת השיר אפשר לשמוע אלתורים אקראיים ובדיחות של פורטנוי. במעבר בין החלק הראשון לשני אפשר להבין מה מלהיב כל כך בפלאוור קינגס כאשר סטולט מעביר אותנו לפרק אחר לגמרי (אשר מתאפיין בהרמוניות קוליות סגנון ביטלס ואפילו קצת ביץ' בוויז) בעזרת סולו גיטרה שמוביל אותנו היישר לתחנה הבאה בלי לשים לב שהרקע סביבנו השתנה כלל עד שאנחנו מוצאים את עצמו עומדים במקום חדש לגמרי.
הקטע השלישי, הנפרד מבין השאר נקרא כמו שם הדיסק bridge across forever , והוא בלדה איטית ומרגשת אשר מנוגנת על ידי פסנתר והשירה בו מתבצעת ברגש ובשלמות על ידי ניל מורס.
הקטע הרביעי “Stranger in your soul” שאורכו כחצי שעה (ובנוי משישה חלקים)הוא קטע שהגה מייק פורטנוי, וגם הקטע האהוב עליו, הפתיחה נותנת לנו רגרסיה לשיר הראשון והקטע כולו אוסף זיכרונות יפים מרגעים אחרים בדיסק ונותן לנו להרגיש שחזרנו הביתה.
לאורך שעה ורבע של האזנה הדיסק נותן לנו חוויה מגוונת לאוזן, לכל אורכו הוא מלודי, קליט, נעים,מלא השראה ולמרות אורכם של הקטעים הם אינם מעייפים. כאשר מקשיבים לדיסק נדמה כי שומעים 5 להקות שונות, כל אחת מלהקות המקור של הנגנים ואריזה סופית של הרכב נהדר שנקרא טראנסאטלנטיק.
כל אחד מהנגנים מראה בדיוק למה מגיע לו להשתייך לסופרגרופ הזה ומצדיק את מעמדו. בדיסק הזה כולם עסוקים, כולם מנגנים, כולם כותבים, כולם שרים.
דיסק מעולה, מרענן, אנרגטי ומשמח, חובה לכל אוהבי הפרוגרסיב.
רועי פוברצ'יק
