2004-09-02
Bloodbath נחשבו למעיין ספור גרופ, העושה death רטרו, מעיין חזרה לימי התהילה של Dismember ו Entombed, הלהקה לא ממש נתפסה כהרכב קבוע, אבל הנה הם מוציאים אלבום שלם שני, שכולל כמה שינויים בהרכב.
Mikael, איש Opeth כבר לא איתם, אותו מחליף Peter Tagtgren העסוק, שעושה שימוש בקול הדת' העבה והנמוך ביותר שיש לו, כמו כן Dan Swano מיודענו עבר מעמדת המתופף לעמדת הגיטריסט, כשאותו מחליף Martin Axenrot.
מבחינה מוזיקלית אין הרבה הבדל, דת' אולד סקול, עם נגיעות מלודיות, אבל רחוק מאד מהגל המלודי ששוטף את עולם הדת' כבר כמה שנים, החומר קרוב הרבה יותר למה שעשו Dismember בסביבות Dreaming In Red.
השיר הראשון, Cancer Of The Soul מכיל ריף גיטרה מצוין ונותן את הקו שימשיך לאורך האלבום, הקול הגרוני העמוק של Tagtgren מוביל את השיר, וכבר ניתן להבין שאפשר לצפות לאחלה אלבום.
Brave New Hell הוא הקטע הטוב באלבום לדעתי, ריף טוב, פזמון מצוין, קצר וקולע בלי שנייה מיותרת, הבנייה של השיר לא מורכבת וזה דווקא משרת אותו היטב.
Outnumbering The Days הוא עוד שיר מעולה, פחות מהיר מהרוב, ריף טרגי מוצלח, התיפוף המהיר בדרך כלל יורד פה איזה מעלה.
Eaten מציב שיר שלוקח את ההשפעות שלו מ Morbid Angel, במיוחד בליד שנכנס באמצעו, שיר ברוטאלי, גם מבחינת הטקסט, שללא ספק מושפע מהסיפור שהיה בחדשות לא מזמן על הבחור הגרמני שהגיע להסכמה עם קניבל גרמני אחר כדי שיאכל אותו...
האלבום לא מציג משהו חדש, אך מצד שני הוא לא מסתמך רק על תחושת הרטרו שבו, ומהווה אחלה אלבום מטאל בזכות ולא בחסד.
אלון מיאסניקוב
