2004-07-08
לא כל הזמרות הנשיות בלהקות מטאל נשמעות כמו Nightwish, ו Amaran הם הוכחה לכך, לטובה או לרעה.
זה, אלבומם השני, שיצא באמצעות חברת Listenable Records מצרפת, הוא חיבור מוזר של ריפים ט'ראשים ושירה ומלודיות נשיות וגותיות.
באם היינו מוציאים את השירה הנשית, היה נותר אלבום ט'ראש מהוקצע ומשובח, שבו כמה מהריפים הטובים ביותר בצד הזה של פינלנד, אבל השירה היא מרכיב הכרחי כאן, שלא ניתן להפרידו מהמכלול, והתוצאה הופכת את הלהקה לתערובת לא רגילה במיוחד.
השירה נשמעת נשית, אבל חזקה למדי, לא במובן האופראי אלא בכיוון שדווקא מזכיר יותר מוזיקה גותית, הסולנית הייתה יושבת מעולה בכל להקה גותית שאני מכיר, אבל כשמשלבים אותה כאן, התוצאה היא משהו אחר לגמרי.
בשעה ששירים כמו Atropine מרוויחים הרבה מהשילוב בין ריפים מטאלים מעולים והקולות הנשיים הברורים, שירים אחרים כמו Inflict סופגים קצת נזקים מהשילוב, מכיוון שהם נשמעים יותר גותים בסגנונם, גם השימוש במילים שנוגעות בצדדים הנשיים ובמערכות יחסים עלול לחצות את המאזינים למספר קבוצות, כשלא כולם יאהבו את זה.
מכיוון שלאלבום הפקה מעולה, ומרבית השירים עובדים היטב, הוא כן מומלץ לרובכם, אבל אלו שמצפים להעתק Nightwish או ללהקת Thrash סטנדרטית, צפויה הפתעה לאו דווקא נעימה, אלו, מצד שני, שלהם אופקים מוזיקליים הרפתקניים יותר, בהחלט ייהנו מפיסת מטאל זו.
אלון מיאסניקוב
