2004-05-15
בדיוק כשחשבתם שאפשר לצאת מהמיטה..
באו החברה האלה מ Goasblood והבהילו אותי למוות.
בחזרה למיטה.
ישבתי ושמעתי כמה אלבומים רועשים בחיי, אני זוכר שישבתי ושמעתי את Scum של Napalm Death בפעם הראשונה, ודמיינתי את אצבעותיי הדקות (אז) סוגרות על צווארו של Lee Dorrian עד שהוא יכחיל,
אבל Goatsblood...פשוט צריך לשמוע כדי להאמין.
היצורים המעונים הללו מגישים מנה מהבילה של קיא ממוחזר, מוגלה מטאלית חמה שתרקיב לכם את המוח.
מבחינה מוזיקלית גרידא, מדובר כאן בסגנון שניתן להגדיר כ sludge-noise grind core, מה שעלול להרחיק חלק מכם מיד מהלהקה, וגם מהביקורת, מכיוון שאני דווקא אהבתי את הדיסק!
כן, הממזרים הצרחניים האלה נגעו בנקודה רגישה אצלי, אני פשוט לא יכול שלא לאהוב מטאל שנלקח למחוזות קיצוניים שכאלה.
החל משיר הפתיחה, שהוא שיר הנושא של האלבום, Drull, דרך Ashtraycunt Eyes והלחן הבלתי ממובן שלו, ועד Beatrice Hog, מפלצת של sludge שנגררת ומושכת, זה אלבום מדהים לשמיעה, קיצוני עד הסוף.
הלהקה דווקא שולטת בכלי הנגינה, והסאונד חלק ופריך, כך שתוכלו לשמוע כל דיסטורשן רווי פידבק בדיוק המרבי, המקצב הזוחל מרדים את החושים בדיוק לפני שקטע blast beat רצחני הולם בך בדיוק בתכשיטי המשפחה...אכן, חומר קשה.
נשמות אמיצות מוזמנות להמשיך, אבל בזהירות, Goatsblood נושכים, חזק.
אלון מיאסניקוב
