2004-05-10
אלוהים אדירים, הח'ברה האלה שברו לי הרמקולים באוטו.
אני נשבע, באמת.
הקשבתי להם באיזה ווליום סביר של 35-36, וכמעט מייד הרמקולים האחוריים שלי התפוצצו החוצה כאילו הנוסע השמיני זינק מהם אחרי טעימת קיבה בריאה...
אני אמנע מלנקוט בצעדים משפטיים כנגדם מכיוון שהחברה האלה ללא ספק סובלים מקדחת בקתה, אך עוד אפשר להסביר את מסך התקפת האוזניים שבו הם עוסקים?
הלהקה תוארה כ "Dillinger Escape Plan נגד Slipknot מגד Meshuggah" ע"י החברה של Wall Of Fire, ואני נאלץ להסכים.
זה מופק היטב, אבל עדיין אני לא יכול הגדיר את זה כ "חלקלק", הסאונד אולי ברור ומלוטש, אבל המוזיקה כל כך בלתי מובנת לפעמיים שהמושג "כאוס מאורגן" נראה כמתאים.
קטעים מסויימים, כמו הקטעים הנקיים ב שיר 4, או כמה מהריפים היותר מזוהים בשיר 5 מובנים ביתר קלות, אבל בסה"כ, זה אלבום מורכב ביותר.
ההרכב הוא מצויין, חבריו הם מוזיקאים מוכשרים ביותר, ואי אפשר שלא להעריך את האיכות של האלבום, החלק הקשה הוא בלמצוא נקודות אחיזה לסשן האזנה נורמלי, כי ריפים מובנים הם דבר נדיר כאן, הלהקה מוציאה ריפים מורכבים, כמעט כאותים, הכל בליטוש מושלם, דבר שמשאיר את המאזין עייף ומבולבל.
אם מישהו שקורא זאת חושב שכל מה שאמרתי הוא שלילי, אז הוא טועה ובגדול, זה אלבום אגרסיבי ומעולה שפשוט דורש תשומת לב עמוקה יותר מהממוצע, כל עוד זה לא במערכת שלי באוטו, כי אותה זה כבר הרג.
נקודות השוואה הם ללא ספק Meshuggah, שהמורכבות המעט ג'זית שלהם ניכרת כאן, עם קצת Strapping Young Lad מרוח למעלה, הכל מבושל היטב לפגוע לך בעור התוף (וברמקולים...)
אלון מיאסניקוב
