2004-05-06
את Atrocity שמעתי לראשונה לפני זמן רב, אלבומם הראשון השאיר רושם עז, אך היה זה אלבומם השני, Todessehnsucht (בתרגום חופשי, מתגעגע למוות) ושהשאיר את הרושם העז ביותר, אלבום דת' מורכב, מוזר, ואיכותי מאד.
שמחתי לשמוע כי הלהקה הגיחה מתקופה ארוכה בה עשתה גירסאות כיסוי לשירים משנות השמונים ונטתה למוזיקה גותית.
למרות שבאלבום החדש יש כמה נטיות גותיות ברורות, העיקר הוא דת' מטאל, איכותי, עצבני, וממש ממש טוב.
האלבום הוא כנראה אלבום קונספט שעוסק בפרשנות של הלהקה לקורותיה של יבשת אטלנטיס המיסתורית, שספק אם הייתה קיימת או שהומצאה במוחם הקודח של הוגים קדמונים, בין השאר אפלטון.
הדיסק עצמו, מעולה, לא פחות, הוא לא יצא לי מהמערכת כבר כמה ימים, החל מהשיר הפותח, דת' זועם, שמתחיל בנימה קלאסית ועובר למקצב תופים סוחף של מתופף כשרוני מאד, ואז לרצף של ריפים כוחניים וטובים, שירת דת' עמוקה, ומשלב קלידים ואווירה אפלה, יש לווי של זמרת אופרה בפזמון שנותן לשיר איזה טעם Therion מסויים, ולקראת סופו מקצב blast beat מרשים, יופי של פתיחה לאלבום.
השיר השני הוא לדעתי החלש ביותר באלבום, כוחני כן, דת' כן, אבל לא ממש מעניין, דברים משתפרים בשיר השלישי, Gods Of Nations, שמכיל שירה נקייה לא רעה בפזמון, שגם הופכת השיר לנטוע קצת במוזיקה הגותית, אבל הריף המרכזי הוא ריף דת' מטאל, והשיר טוב.
שיר ארבע, Ichor, מתחיל כמשהו שאינו ממש דת', אלא לקוח מעולם המוזיקה האלקטרונית, אבל ממשיך לשיר דת' מלוטש, אחד הקטעים החזקים בשיר, שלו נימה גותית מרכזית וברורה.
Enigma מתחיל בשילוב מלודי של clean guitar וקלידים שיוצרים מקצב מהפנט, וכך ממשיך הדיסק, אין כמעט רגעים חלשים, ויש כמה רגעים גדולים של ממש.
השילוב של הלהקה קשה להגדרה, קצת Therion קצת Theatre Of Tragedy, אבל הרבה הרבה יחודיות.
ללא ספק אחד הדיסקים הטובים ששמעתי בינתיים השנה.
אלון מיאסניקוב
