2004-04-27
מידי פעם צץ דיסק שאתה יודע שיהיה קלאסיקה מידית בז'אנר שלו.
Hellfire Club הוא אחד כזה.
Edguy הפכו בפרק זמן לא ארוך במיוחד לאחת מלהקות ה power המצליחות באירופה, במיוחד בגרמניה מולדתם, וכשהתחרות היא להקות כמו Helloween, Gamma Ray ו Blind Guardian, זאת משימה לא קלה, איך שהוא, מתי שהוא השתחלו החברה הצעירים האלו לרשימה המכובדת הנ"ל.
אלבומם החדש, שיוצא זה זמן קצר לאחר צאת EP מצליח במיוחד, מפגין את היכולת שעשתה את הלהקה למה שהיא באופן ברור ביותר, להקה שלה סולן שהוא אחד מהטובים בתחום היום, קולו מזכיר לעיתים את קולו Bruce Dickinson, ולעיתים בגוונים הגבוהים יותר מזכיר את Geoff Tate איש Queensryche, ובאופן כללי פשוט אחלה סולן, ללהקה שני גיטריסטים מוכשרים ביותר, מתופף רוצח, ונגן בס שנותן בסיס מוצק לכל החבורה, הכי חשוב – ליבם במקום הנכון, בהארד רוק ומטאל קלאסי וטוב, וזה משתחל למוזיקה.
הסאונד לא ממש מאפשר להם לטעות, מבוסס על ההרכב המנצח של Sascha Paeth, Mikko Karmila ו Mika Jussila, כשאת העיבודים התזמורתיים עושה Miro, איש Heaven's Gate, עם הרכב אנושי כזה גם חבורה של פינצ'רים עם מנדולינות הייה נשמע טוב, ו Edguy הם יותר מחבורת פינצ'רים,ללא ספק.
אחד היתרונות של הדיסק הוא הגיוון הרב שבו, למרות הטון המלודי שנשמר בו, והאיכות ההבי מטאלית הקבועה, הנימה שונה משיר לשיר, בשעה ששיר הפתיחה, Mysteria, הוא מטאל שואג ובועט, שבחלק מהריפים בו יש גם טעם של thrash כבד מרוב מה שעשתה הלהקה עד היום, השיר הבא – The Piper Never Dies כבר חייב יותר להארד רוק קלאסי של שנות השבעים והשמונים, לווי קלידים עם סאונד עבר, שירה מטאלית צבעונית, שיר מעולה.
השיר הבא כבר נשמע כאילו נלקח מאלבום של Gamma Ray, מקצב power metal משובח, שטיח קלידים, דאבל באס רועם, שיר המנוני שמפגין היטב את יכולות הלהקה, כשבקדם הפזמון עולה לגבהים שללא ספק הושפעו מ Michal Kiske, סולן העבר האגדי של Helloween.
Down To The Devil הוא אחד הקטעים האהובים עלי, מקצב ובנייה של השיר שמזכירים מאד את I Want Out I המיתולוגי, טעם של נוסטלגית power metal, ופזמון חזק במיוחד.
King Of Fools הוא המנון מטאלי קצבי, הפעם החדירו חברי הלהקה סאונדים קצת יותר מודרנים, קלידים ממוחשבים שנותנים לשיר סאונד יותר מודרני, הקליטות של הלחן עובדת למענו, והרצף נשמר.
השיר הבא הוא הבלדה, Forever, עיבוד תזמורתי מוצלח מעלה את השיר מספר רמות שהיו חסרות לו ללא אותו ליווי תזמורתי, למרות שהשיר הוא חזק בסה"כ, אתוודה כי אני אנטי בלדות קיצוני, והשיר הוא החלש בדיסק לדעתי.
שיר שבע שוב מכה בריף כבד בהרבה מהאופייני ללהקה, קולו של Tobias מזכיר לי את Bruce יותר מתמיד, והשיר הוא חביב מיידי.
למי מכם שהספיק לרכוש את הלימיטד, הרווחת שיר נוסף וטוב, Children Of Steel, וגרסא ע נ ק י ת לשיר הפותח, בה מצטרף לTobias האיש והאגדה, הרי הוא Mille Petrozza איש Kreator שנשמע בבית בשיר העצבני, בבתים הוא נשמע ממש כמו שיר של Kreator!
בקיצור, אנא נעלו את נעלי הבית החמימות שלכם, צעדו לחנות הקרובה, שלשלו מספר מעות, ועשו לעצמכם את החודש עם הדיסק הזה.
אלון מיאסניקוב
