2004-02-10
Arthurkill ,להקה צעירה מניו יורק,אולי בחרו שם לא ממש מוצלח, אבל המוזיקה שלהם היא הצלחה לא קטנה.
החל מהשיר הראשון, Open Your Mind אתה משוגר לעולם של הארק רוק מטאלי, מלווה בקלידים ובתיכנות שנותן למוזיקה גוון Nu metal, הלהקה לא באה להמציא את הגלגל, היא באה לספק רוק עצבני שנותן בראש, והיא השיגה את התוצאה.
אם הייתי נאלץ להגדיר את הסגנון אשר תחתיו הלהקה פועלת, הייתי מגדיר אותו כ Nu meal הארד רוקי, הגיטרות רבותו דיסטרושן ורועמות, התופים קצביים, והסולן מלודי אך בעל צרידות תכופה שנותנת לשירה שלו גוון יותר אגרסיבי, אבל התיכנות והקלידים מעבירים המוזיקה מעבר להארד רוק פשוט, ויותר לתחומי ה Nu Metal שמצליח כל כך לאחרונה, היתרון של הלהקה, הוא שהלב שלהם במקום הנכון, כלומר בהארד רוק ישן וטוב, ולא בפופ רועש להמונים.
השיר השני הוא הפתעה, גרסת כסוי לשיר של Depeche Mode מאלבומם הלפני אחרון,Ultra, השיר It’s No Good דווקא בנוי בצורה שמתאימה למטאל עם נגיעות אלקטרונית, ההתחלה של הגרסא קצת מגומגמת, אבל לאחר הפזמון הראשון היא תופסת קצב והופכת השיר למהנה מאד להאזנה.
Down הוא שיר מטאלי דכאוני, אבל בו ניכרים הסימנים הראשונים של קיטש, הטקסטים הזועמים של נוער אמריקאי מדוכא... קצת לעוס, הלהקה מחפה על כך בשיר Closer To Free, הארד רוק אקוסטי נעים, שמתחיל כמו שיר של Blur אבל הופך במהרה לשיר אמריקאי פשוט וטוב.
מבחינת שם הלהקה ועטיפת הדיסק? זה חייב ללכת, לעולם לא הייתי מנחש או מתעניין במוזיקה אם הייתי שופט השם והעטיפה, וחבל, כי Arthurkill הם אחלה להקה, שאני מאמין שעוד נשמע עליה.
אלון מיאסניקוב
